כיצד פותחה מערכת ההגנה מפני טילים רבת העוצמה ביותר של ישראל וכיצד היא הפכה להיות חלק מהגנת שמי אירופה.
מערכת ההגנה מפני טילים חץ 3 שפותחה כדי ליירט טילים בליסטיים בעודם בחלל החיצון היא המערכת רבת העוצמה ביותר במשפחת טילי ה”חץ”. מערכת זו נבנתה כדי להגן על ישראל מפני הטילים האיראניים המסוכנים ביותר והוקנו לה היכולות להינעל, ליירט ולהשמיד טילים בעודם בחלל החיצון ולפני חזרתם לאטמוספרה. תכונה זו מאפשרת לה ליירט ראשי נפץ גרעיניים תוך מזעור אבדות ונזקים על הקרקע. יתרה מכך, היירוט בגבהים על-אטמוספריים יוצר “עקבת רגל” (דהיינו, שטח מוגן) בממדים של כמעט יבשות שלמות. יתרונות אלה, בצירוף הממדים הקטנים ומחירו הצנוע יחסית של המיירט, הופכים את המערכת הזו לאטרקטיבית עבור מדינות אחרות העומדות מול איומים דומים. לא ייפלא על כן ש”חץ 3″ אומץ כחלק ממערכת ההגנה הרב-שכבתית החדשה של אירופה.
תולדות “חץ 3”
“חץ 3” נוצר בעקבות החשש הישראלי הגובר מתוכנית הגרעין הצבאית של איראן. תוכנית חשאית זו נחשפה לראשונה בשנת 2002 על ידי גולים איראניים, אך החשש הישראלי גבר פי כמה וכמה כאשר מוחמד אחמדינז’אד, שעוינותו לישראל הייתה לשם דבר, החליף את נשיא איראן המתון יחסית מוחמד ח’אתמי. הרטוריקה נוטפת הרעל של אחמדינז’אד וקריאותיו התכופות להשמדת ישראל, בצירוף תוכנית הגרעין הסמויה ותוכנית הטילים הבליסטיים הגלויה, העלו את מפלס החרדה בממשלות ישראל ובציבור הרחב.
מערכת ה”חץ 2″ שפיתוחה הושלם לא מכבר הייתה אומנם מסוגלת ליירט טילים המגיעים מאיראן, אך המומחים בישראל סברו שאין בכך פתרון מספק כנגד איום של טילים גרעיניים מכיוון ש”חץ 2″ מיירט בתוך האטמוספרה, ועל כן פיצוץ הראש הקרבי הגרעיני של הטיל המיורט היה עלול לגרום לאבדות רבות בקרב האוכלוסייה ולנזקים קשים. כדי למנוע זאת יש ליירט טילים גרעיניים כאשר הם עדיין עמוק בחלל החיצון. השאלה כיצד לעשות זאת במחירים סבירים נפתרה על ידי שני מהנדסים בתעשייה האווירית לישראל (תע”א) שהמציאו רעיון בלתי שגרתי “מחוץ לקופסא”, אך פשוט וקל לביצוע.[1] המצאתם – שעליה הוצא מייד פטנט על ידי התע”א – הוצגה למנהלת “חומה” שבמשרד הביטחון בשנת 2005. מנהלת “חומה” אימצה את הפתרון הזה כבסיס למיירט חדש בשם “חץ 3”. התע”א הקימה שותפות עם חברת הענק “בואינג” בארה”ב, ובהובלת מנהלת “חומה” הוגשה בקשה לרשות לפיתוח הגנה מפני טילים בפנטגון (Missile Defense Authority, MDA) למימון השתתפות בפיתוח. אף על פי שה-MDA הכירה בצורך של ישראל להכין מענה לאיום הגרעיני, היא הציעה כי לשם כך תשמש אחת ממערכות ההגנה האמריקאיות שכבר פותחו, ה-THAAD של צבא היבשה או ה-STANDARD MISSILE 3 של חיל הים. ניתוחים מפורטים הראו שאף אחד מהטילים הללו לא היה יכול לתת מענה שלם לצורך הישראלי. לאחר שראש ה-MDA האמריקאי דיווח לקונגרס כי “חץ 3 הינו יותר מתקדם מכל מה שפיתחנו אי פעם בארה”ב” הוא אישר להתניע פרויקט פיתוח ישראלי-אמריקאי משותף. מזכר הבנה שנחתם בשנת 2010 נתן את האור הירוק לכניסה לפיתוח בקנה מידה מלא.
הטווח הארוך של “חץ 3” חייב שגם למכ”מ ההתראה ובקרת האש יהיה טווח ארוך יותר. כדי לעמוד בדרישה זו שודרג מכ”מ “אורן ירוק” מפיתוח אלתא (חברת בת של תע”א) ששימש ל”חץ 2″, וטווחיו הוארכו כנדרש. הגרסה החדשה של המכ”מ נקראת “אורן אדיר”. ניסוי הטיסה הראשון של “חץ 3” משדה הניסוי “פלמחים” שלחוף הים התיכון התקיים בשנת 2013, וניסוי יירוט מוצלח התקיים בשנת 2015. הטיל המבצעי הראשון נמסר לפיקוד ההגנה האווירית של חיל האוויר בינואר 2017. “חץ 3” הוכרז כמבצעי באותו חודש עצמו, ובהמשך אותה שנה זכה צוות הפיתוח שלו בפרס ביטחון ישראל.[2]
אף על פי שגם ב”חץ 2″ וגם ב”חץ 3″ הייתה השתתפות אמריקאית ניכרת במימון ובתוכן, היה ברור מלכתחילה שארה”ב לא תשתמש בו להגנתה היא. יתרה מכך, הצד הישראלי סבר שממשל ארה”ב לא יעודד ייצוא של מערכות אלה למדינות אחרות, כדי למנוע תחרות במערכות האמריקאיות להגנה מפני טילים. העיתונות הישראלית חילקה אומנם שבחים ליכולת של “חץ 3” להגן על ישראל מפני האיום של טילים גרעיניים מאיראן, אך לא עסקה בפוטנציאל הייצוא של המערכת. והינה, פחות משש שנים לאחר שהמערכת נקלטה בחיל האוויר היא נמצאת בשלבים הסופיים של מכירה לממשלת גרמניה, במה שנראה כיום כעסקת הייצוא הביטחוני הגדולה ביותר של ישראל מאז ומעולם. בנוגע לכך מן הראוי לשאול: כיצד קרה הדבר, ולמה?
רכישת חץ 3 על ידי גרמניה
המענה לשאלה הראשונה מחייב הפלגה אחורנית בזמן, לתקופת המלחמה הקרה ולמה שקרה אחריה – התפרקות ברית המועצות וברית ורשה. בעיצומה של המלחמה הקרה הייתה מערב גרמניה של אז אבן הפינה של ברית נאט”ו בהגנת מרכז ומערב אירופה מפני פלישה סובייטית. גרמניה המערבית הייתה חמושה מכף רגל ועד ראש. צבא היבשה וחיל האוויר שלה היו ערוכים אל מול צבאות ברית ורשה לאורך הגבולות עם גרמניה המזרחית וצ’כוסלובקיה. גרמניה המערבית השקיעה רבות בהגנה אווירית (הגנ”א) ורכשה לשם כך מארה”ב לא פחות מ-36 סוללות של מערכת ה”פטריוט”. מערך ההגנ”א רב-העוצמה הזה נפרס בחגורה לאורך קווי העימות, כדי לחסום את דרכם של מטוסי ברית ורשה בדרכם לתקוף מטרות בעורף כוחות נאט”ו. הסובייטים מצידם תכננו לפרוץ מסדרונות למעבר מטוסיהם בעזרת מאות טילי “סקאד B” נושאי ראשי קרב קונוונציונליים וכימיים שכוונו לעבר סוללות ה”פטריוט”. באותה תקופה נועדה מערכת ה”פטריוט” אך ורק ליירוט מטוסים, ולא הייתה לה היכולת ליירט טילים בליסטיים. על כן התניע צבא היבשה האמריקאי תוכנית לשדרוג מערכת ה”פטריוט” כדי להקנות לה יכולת כזו (השדרוג שנקרא Patriot PAC2 הוכר היטב בישראל מכיוון שמערכות מדגם זה הוצבו בארץ לקראת מלחמת המפרץ של 1991). ייתכן שעובדה זו – העיסוק בהקניית יכולת הגנה מפני טילים למערכות ההגנ”א – היא ששכנעה את גרמניה המערבית בשנת 1985 להצטרף ליוזמת ההגנה האסטרטגית (“מלחמת הכוכבים”) של הנשיא רייגן, אף שבעלות ברית אחרות של ארה”ב, כמו צרפת, סירבו לעשות זאת, ולמרות ויכוח פנימי נוקב בגרמניה עצמה.[3]
כאשר גם ישראל הצטרפה ליוזמת ההגנה האסטרטגית, בשנת 1987, הקימו שתי המדינות קבוצת עבודה שכללה אנשי צבא ומדענים כדי לדון במשותף על איומי הטילים על שתי המדינות ועל טכנולוגיות המענה לאיומים הללו. מפגשים אלה הניבו כמה מחקרים ופרויקטי פיתוח משותפים בקנה מידה קטן. כשסדאם חוסיין ירה את טילי ה”סקאד” משופרי הטווח שלו על תל אביב וחיפה במהלך מלחמת המפרץ של 1991 הבטיח ראש ממשלת גרמניה (שזה עתה התאחדה) הלמוט קוהל עזרה לישראל בהגנה מפני טילים. ציפיותיו של משרד הביטחון כי העזרה תהיה במתכונת של סיוע כספי לפרויקט ה”חץ” שזה עתה הותנע לא התממשו, והעזרה הגרמנית התבטאה בהצבת סוללת “פטריוט” גרמנית בישראל.
עם זאת, המגעים והחלפת המידע בין שתי המדינות בנושא הגנה מפני טילים נמשכו כסדרם. הנספחים הצבאיים של גרמניה קיבלו תדרוכים סדירים על התקדמות פרויקט “חץ 2”. סביר להניח שהם המשיכו לקבל תדרוכים סדירים גם על הפרויקטים הישראליים הבאים: “קלע דוד” ו”חץ 3″. על פי התקשורת הישראלית, הגרמנים נחשפו לראשונה לפרויקט “חץ 3” לפני כ-15 שנה, דהיינו בשנת 2008 – כשנתיים לפני התנעת פיתוחו המלא כפרויקט משותף ישראלי-אמריקאי. סביר להניח שמה שהרשים את הצד הגרמני היה בעיקר “עקבת הרגל” הענקית של המערכת, שעשתה אותה מתאימה במיוחד למדינה בממדים של גרמניה.[4] קווי המתאר של עסקת מכירה אפשרית הותוו כבר בשנת 2020, אך היו שני מכשולים משמעותיים שעמדו בפני מימוש מכירת “חץ 3” לגרמניה.
המכשול הראשון היה קבלת אישור אמריקאי למכירת “חץ 3” למדינה שלישית. כמו כל הפרויקטים המשותפים האחרים, כמו “חץ 2″ ו”קלע דוד”, גם הידע והחומרה של “חץ 3” היו רכוש משותף אמריקאי-ישראלי. הסכמי השותפות אסרו על כל אחת מהמדינות למכור, להעביר ידע או להעביר את חומרת התוכנית למדינות אחרות אלא בהסכמת השותף.[5] לא ניתן היה לקבל כמובן מאליו שארה”ב תאשר עסקת מכירה לגרמניה. הניסיון עד כה לא בישר טובות. נראה היה שמדיניות ארה”ב הייתה לדכא תחרות נגד התעשיות הביטחוניות שלה. דוגמה בולטת לכך הייתה בקשת ממשלת פולין משנת 2014 לרכוש את מערכת “קלע דוד”. ממשל ארה”ב סירב לכך, ובמקום זאת מכר לפולין דגם מתקדם של מערכת ה”פטריוט” עם יכולות משופרות ליירוט טילים. לדברי בכיר ישראלי שדיבר בעילום שם: “הכללת טכנולוגיות אמריקאיות נותנת לאמריקאים זכות וטו על ייצוא המערכת… אנו מנועים מלמכור את כל מה שהיינו רוצים”.[6] סביר להניח שכל החלפת מידע בין ישראל לגרמניה על אודות “חץ 3” הצריכה אישור מראש של ממשל ארה”ב. העובדה שאישורים אלה ניתנו לא היוותה ערובה לכך שבסופו של דבר יאשר הממשל מכירת “חץ 3” לגרמניה עקב האפשרות שתעשיות הביטחון האמריקאיות תלחצנה עליו להטיל וטו על העסקה.
המכשול השני, והמשמעותי עוד יותר, היה היכולת הכספית של ממשלת גרמניה. איום טילי ה”סקאד” על גרמניה התנדף עם נפילת בריה”מ והתפרקות ברית ורשה בשנת 1991. איחוד גרמניה וקליטת המחוזות של גרמניה המזרחית לשעבר הטיל עומס כספי כבד על ממשלת גרמניה המאוחדת, וחייב הסטת משאבים מביטחון לנושאי פנים. גרמניה צמצמה את הוצאות הביטחון שלה מ-5% מהתל”ג בשיא המלחמה הקרה (1963) ל-2.5% ערב נפילת חומת ברלין (1990), ול-1.1% ערב סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה (2014), אם כי לאחר מכן גדלה ההוצאה הביטחונית במקצת ל-1.3% מהתל”ג ערב הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022.[7] מבחינה מעשית, גרמניה התפרקה מנשקה. מספר סוללות ה”פטריוט” המבצעיות צנח מ-36 ל-11.[8] בשנת 2018, ארבע שנים לאחר שוולדימיר פוטין החל לממש את חזון שיקום האימפריה הרוסית בכך שסיפח את חצי האי קרים, רק 39 מתוך 128 מטוסי הקו הראשון מסוג “יורו פייטר” של חיל האוויר הגרמני היו כשירים לטיסה.[9] נראה כי תפיסת הביטחון הלאומית של גרמניה התבססה על ההנחה כי סיום המלחמה הקרה היה באמת ובתמים “סיום ההיסטוריה”, וכי רוסיה תסכים לקבל על עצמה מעתה ואילך מעמד נמוך יותר ותפקיד מצומצם יותר בקהילה הבינלאומית. הנחה אופטימית זו התעלמה לחלוטין מאזהרתו של פוטין בוועידת מינכן בשנת 2007 שבה הבהיר היטב את רגשי הטינה שלו לארה”ב, לנאט”ו ולסדר העולמי החדש שלאחר תום המלחמה הקרה.[10] בכל הנוגע להוצאות צבאיות התנהגה גרמניה של תחילת 2022 כמדינה מרוששת.
השקפת עולם שאננה זו נופצה לרסיסים באבחה אחת כשרוסיה פלשה לאוקראינה ב-24.2.2022. שלושה ימים לאחר מכן נשא הקנצלר החדש יחסית של גרמניה, אולאף שולץ (אשר בתפקידו הקודם כשר אוצר תמך בצמצום ההוצאות הצבאיות), את נאום “שבר הזמן” (בגרמנית Zeitwende) ההיסטורי שלו בפני הפרלמנט הגרמני. בנאום זה התווה סיבוב פרסה בתפיסת הביטחון הלאומי של גרמניה: התנגדות לפוטין במקום טיפוחו כפי שהיה בעבר, סיום התלות של גרמניה באספקת גז מרוסיה, הגדלת התקציב הצבאי של גרמניה ל-2% מהתל”ג, והקצאה מיידית של 100 ביליון יורו עבור רכש צבאי דחוף.[11] הקצאה זו הסירה באבחה אחת את המכשול השני לעסקת “חץ 3”: המשאבים הכספיים היו מעתה זמינים מיידית. מסתבר שהנושא של הגנה מפני טילים היה כנראה בראש רשימת העדיפויות לחימושה מחדש של גרמניה, וכי לאחר תהליך בחירה העדיף צבאה את “חץ 3” על פני ה-THAAD האמריקאי. ראש ממשלת גרמניה הודיע על כך לראש ממשלת ישראל יאיר לפיד במהלך ביקורו בברלין בספטמבר 2022.[12] על פי הדיווחים בתקשורת, היה זה ראש ממשלת גרמניה עצמו אולף שולץ שביקש את אישורו של הנשיא ביידן לעסקה בפגישתם בבית הלבן במרץ 2023.[13] ביולי אישר הפרלמנט הגרמני תשלום מקדמה של 560 מיליון יורו, וארה”ב אישרה רשמית את העסקה באוגוסט. המו”מ המסחרי לחתימת החוזה אמור להתחיל בנובמבר. על פי התוכנית, המערכת תהיה בכושר מבצעי ראשוני בגרמניה בשנת 2025.
התועלות לישראל מעסקת ה”חץ 3″ עם גרמניה ברורות מאליהן, כפי שנוסחו על ידי שר הביטחון יואב גלנט: מלבד ההכנסה הכספית הניכרת לתעשיות הביטחוניות, עומדת היוקרה שבמכירת נשק שבחזית הטכנולוגיה למדינה התעשייתית ביותר בעולם. מעבר לכל אלה ביטא שר הביטחון גלנט תחושה של משק כנפי ההיסטוריה בכך שזו הפעם מדינת היהודים היא זו שמספקת הגנה לעם הגרמני, והופכת בכך את הקערה על הפרקים האפלים ביותר ביחסים של העם היהודי עם העם הגרמני.
מניעיה של גרמניה לרכישת “חץ 3”
מבחינת גרמניה, רכישת “חץ 3” היא רק מרכיב אחד של תוכנית נרחבת לשדרוג ומודרניזציה של מערך ההגנה האווירית שלה ושל בנות הברית שלה בנאט”ו, וזאת בתגובה להכרה באיום ההולך וגובר מצד רוסיה. רושם החורבן שהטילים הבליסטיים וטילי השיוט של רוסיה גורמים ברחבי וערי אוקראינה וההרס של תשתיותיה הלאומיות המריץ את ראש ממשלת גרמניה שולץ להכריז ביולי 2022 על היוזמה להגנת שמי אירופה (European Sky Shield Initiative, ESSI) – תוכנית שאפתנית להקמת מערכת הגנה אירופית מפני מטוסים וטילים, שתבוסס על רכש משותף של מערכות הגנה על ידי מדינות אירופה.
המערכת תהיה תלת-שכבתית. השכבה התחתונה תהיה מבוססת על מערכת ההגנה לגבהים נמוכים Iris T, מפיתוח וייצור גרמני, שיש לה יכולת ליירט מטוסים וטילים. השכבה האמצעית תהיה מורכבת ממערכות “פטריוט” שנרכשו ותירכשנה בארה”ב, ואילו השכבה העליונה תסתמך על מערכת “חץ 3” של ישראל. הדגש הוא על גורם הזמן והצורך להקים את המערכת במהירות, ועל כן היא תסתמך על מערכות קיימות ולא על פיתוחים חדשים וממושכים.
ההיגיון שמאחורי היוזמה הגרמנית מתבסס על שלושה שיקולים: בראש ובראשונה, החלטתו של פוטין להשתמש במלוא כוחה הצבאי של רוסיה כדי לפלוש לאוקראינה מוכיח שהוא לא יירתע מלהסתכן במלחמה מלאה כדי לקדם את יעדיו המדיניים. מכאן, שההסתברות למלחמה בין רוסיה לברית נאט”ו איננה כה נמוכה כפי שניתן היה לשער לפני שנתיים בלבד. שנית, המודרניזציה של צבא רוסיה לאחר המשבר שעבר בהתמוטטות ברית המועצות שמה את הדגש על מערכות נשק-מנגד בעלות דיוק נקודתי. כתוצאה מכך, רוסיה בנתה לעצמה מערך רב-עוצמה של טילים קונוונציונליים המשוגרים מהאוויר, מהקרקע ומהים בעלי טווח מספיק כדי לזרוע הרס באירופה ולגרום לנזקים בלתי נסבלים גם ללא שימוש בראשי נפץ גרעיניים. שלישית, מלחמת אוקראינה מוכיחה כי למערכות הגנ”א יש תפקיד מכריע במלחמה, וכי הן אינן מערכות עזר משניות כפי שהן נחשבו מאז תום המלחמה הקרה.[14] מערכות ההגנ”א המיושנות, אך עדיין רבות העוצמה, של אוקראינה שרדו ברובן את ההתקפה המקדימה של רוסיה, והן מונעות כיום מחיל האוויר הרוסי לשטוף את אוקראינה במלוא כוחו, להחריב את תשתיותיה עד היסוד ושלול ממנה את כושר העמידה שלה. ניתן לומר בפשטות כי כל עוד מערך ההגנ”א של אוקראינה עומד וקיים, גם אוקראינה עומדת וקיימת. סביר שלקח זה היה אחד השיקולים העיקריים ליוזמת ההגנה של שמי אירופה.
היוזמה האירופית להגנת השמיים (ESSI) לא נועדה לבנות חומת מגן על שמי גרמניה, אלא להקים חומת מגן גרמנית על שמי אירופה. אף על פי שהיוזמה היא גרמנית, מערך ה-ESSI יהיה נכס של ברית נאט”ו. עד כה הצטרפו ליוזמה 19 מדינות אירופיות ובהן בריטניה, מדינות סקנדינביה, המדינות הבלטיות, וכן הונגריה, רומניה ובולגריה. באופן מפתיע משהו, גם שתי מדינות שאינן חברות בנאט”ו הצטרפו ליוזמה – אוסטריה ושווייץ.[15]
מאידך גיסא, צרפת הביעה הסתייגות מהיוזמה הגרמנית והעלתה יוזמה משלה בשם “שמיים בטוחים”. זו הוצגה על ידי הנשיא עמנואל מקרון בכנס של 20 מדינות שהתקיים בפריז ב-19 ביוני. חוקרים משערים שההסתייגות הצרפתית מה-ESSI נובעת משיקולים מסחריים: הארכיטקטורה הנוכחית של ה-ESSI איננה כוללת את המערכת הצרפתית-איטלקית להגנה מפני טילים SAMP/T (המקבילה פחות או יותר ל-IRIS T הגרמנית). חוקרים אלה סבורים כי הנשיא מקרון מעריך את הסיכויים למלחמה בין רוסיה לנאט”ו כנמוכים ביותר, על כן לגורם הזמן אין חשיבות רבה, ולאירופה יש מספיק זמן כדי לפתח טכנולוגיות משלה ולהמתין להבשלתן מבלי להזדקק למערכות הגנה קיימות ממקורות לא-אירופיים.[16] לא ניתן לדעת לפי שעה כיצד תיפתר המחלוקת הפנים-אירופית הזאת, אך סביר להניח שבמוקדם או במאוחר תימצא הפשרה.
יצוין שסוגיית הגנת אירופה מפני טילים הינה סלע מחלוקת מזה עשרות שנים. הנשיא ביל קלינטון הורה (בחוסר רצון בולט) על הקמת מערכת ההגנה הלאומית (National Missile Defense, NMD) בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 להגנת שטחה של ארה”ב מפני תקיפה מוגבלת של טילים בליסטיים. שני אתרי הפריסה של המערכת מוקמו בשטחה של ארה”ב, האחד באלסקה והאחר בקליפורניה. התפיסה הזו של “אמריקה בלבד” הכעיסה כמה מחברות ברית נאט”ו באירופה שטענו כי בכך ארה”ב פוגעת במשפט הקיום של נאט”ו, שהוא הגנה משותפת של כל חברות הברית על כל חברות הברית. כדי להיענות לדרישה הזו של בעלות הברית הורה הנשיא הבא, ג’ורג’ בוש, “למתוח” את כיפת ההגנה גם על אירופה באמצעות הקמת אתר שלישי של מערכת ה-NMD שימוקם בפולין, בתוספת מכ”מ התראה ובקרת אש שיוצב ברפובליקה הצ’כית. להפתעת ארה”ב ובנות בריתה בנאט”ו נתקלה החלטה זו בתגובה נזעמת של פוטין, שקבע באותו נאום מינכן מ-2007 שכבר הוזכר לעיל כי פריסת ה-NMD לאתר השלישי באירופה משמעותה “חידוש המלחמה הקרה”.
מדיניות החוץ של הנשיא הבא, ברק אובמה, גרסה “אתחול מחדש” של היחסים המידרדרים עם רוסיה והעמקת הקשרים עם בעלות הברית האירופיות. כדי להשיג יעדים אלה ביטל אובמה את “האתר השלישי” של קודמו והורה על מדיניות של “גישת ההסתגלות בשלבים” (Phase Adaptive Approach, PAA), שמשמעותה בלשון נקייה היא שנמוך היכולות של מערכות ההגנה האמריקאיות שתיפרסנה באירופה לרמה שתהיה מקובלת על רוסיה.[17] תוכניתו של אובמה גרסה פריסת המערכת בשני אתרים, האחד בפולין (באותו מקום שבו היה אמור לקום “האתר השלישי”) והאחר ברומניה. משני אתרים אלה היה ניתן להגן על מרכז ומערב אירופה מפני טילים מאיראן. תוכנית ה-PAA התקבלה בהתלהבות באירופה, ואושרה בפסגת נאט”ו בליסבון בשנת 2010.
שלא במפתיע, התוכנית החדשה של אובמה לא הפיסה את דעתו של פוטין, ובכירים בפמלייתו כינו אותה “גרועה מהסוללה השלישית”. למרות זאת קודמה התוכנית על ידי הנשיא אובמה והנשיאים הבאים אחריו. האתר ברומניה הגיע לכשירות מבצעית בשנת 2016, והאתר בפולין אמור להגיע לכשירות מבצעית – אחרי דחיות רבות – בסוף שנה זו.[18]
תוכנית ה-PAA, כלומר מערכת ההגנה על אירופה, שנתרמה על ידי ארה”ב והמאוישת על ידי חייליה, הייתה ונשארה סלע מחלוקת בין רוסיה לבין המערב עד עצם היום הזה. ערב הפלישה לאוקראינה הגישה רוסיה לארה”ב רשימת דרישות להפגת המתח ביניהן, ובין הדרישות הללו היו ביטול ופירוק שני האתרים של ה-PAA ברומניה ובפולין.[19] יצוין שארה”ב לא הייתה מוכנה אפילו לדון בדרישות האלה. מכל מקום, מערכת ההגנה האמריקאית שהוצבה באירופה במסגרת ה-PAA הינה נכס של נאט”ו. לא ברור לפי שעה האם ואיך תשולב מערכת זו במערכת ה-ESSI הגרמנית-אירופית, שגם היא תהיה נכס של נאט”ו.
בניגוד להתנגדות הזועמת של רוסיה לתוכנית ה-PAA האמריקאית, בולטת שתיקתה לגבי תוכנית ה-ESSI הגרמנית. הדבר מוכיח למי שהיה זקוק להוכחה כי מה שמניע את ההתנגדות של פוטין הוא לא הגנת אירופה מפני טילים, אלא נוכחות צבאית אמריקאית במדינות שהיו פעם חלק מהגוש הסובייטי.
מה הם האיומים שמערכת ה-ESSI תתוכנן להגן מפניהם? ממשלת גרמניה לא פירטה בנושא זה. נראה שבאופן כללי, איום הייחוס הוא המערך הרוסי העצום של טילים בליסטיים וטילי שיוט המשוגרים מהיבשה, מהים ומהאוויר, מהסוגים שגורמים כיום להרס באוקראינה. “חץ 3”, המיירט כאמור מחוץ לאטמוספרה, מתאים מאין כמוהו ליירט את הטיל ההיפר-סוני הרוסי “קינז’אל”. טיל זה, המשוגר ממטוס, פועל כטיל בליסטי עד לחדירתו לאטמוספרה, שאז הוא פותח בסדרת תמרונים חדים במהירויות היפר-סוניות, מה שמקשה מאוד על יירוטו במערכות קיימות. “חץ 3″ מסוגל לפגוש אותו בחלל החיצון ולהשמיד אותו לפני שהוא פותח בתמרוניו. תכונה זו מעניקה סיכוי רב יותר ליירוט מוצלח מאשר הניסיון ליירט את ה”קינז’אל” כשהוא מתמרן בתוך האטמוספרה. [20]
סביר להניח שהמתכננים הגרמנים ראו לנגד עיניהם גם את האיום הפוטנציאלי של טילים רוסיים גרעיניים כאשר בחרו ב”חץ 3″ כשכבה העליונה של מערכת ההגנה האירופית. האסטרטגיה הרוסית כנגד נאט”ו גורסת בשלב הראשון ירי מסיבי של טילים לא-גרעיניים מדויקים על מתקנים צבאיים חיוניים של נאט”ו, כגון בסיסי אוויר ומרכזי פיקוד ושליטה, כדי לדכא את היכולת של נאט”ו להוציא לפועל מתקפות מתמשכות על רוסיה. בשלב השני ישוגרו טילים מדויקים לעבר תשתיות כלכליות חיוניות. והיה אם שני השלבים הללו לא יביאו את התוצאה הרצויה, השלב השלישי של מתקפת הטילים הרוסיים יהיה מעבר מיכולות קונבנציונליות לראשי נפץ גרעיניים.[21] סביר להניח שבין הטילים שישמשו לכך יהיו גם טילי “קינז’אל” חמושים בראשי קרב גרעיניים. בהמשך ניתן לצפות לכך שרוסיה תאיים על אירופה עם טילים בליסטיים גרעיניים משוגרי קרקע בעלי טווח של כ-4,000 ק”מ ויותר.[22]
כפי שכבר ציינו לעיל, “חץ 3” תוכנן בין השאר כדי ליירט ראשי נפץ גרעיניים בעודם בחלל החיצון כך שהפעלתם תגרום למינימום של נזקים על הקרקע. תכונה זו עושה את “חץ 3” מתאים מאין כמוהו לשמש כשכבה העליונה של מטריות ההגנה של נאט”ו בהווה ובעתיד.
דברי סיכום
היוזמה הנועזת של ה-ESSI מבטאת גרמניה חדשה ואסרטיבית יותר, התופסת את מקומה הטבעי כאחת מהמובילות בהבטחת חירותה, ערכיה הליברליים ואורח חיי אזרחיה של אירופה. זוהי זכות גדולה לישראל לתרום את חלקה להשגת יעדים ראויים אלה. “חץ 3” תוכנן להגנת ישראל, אך בחירתו כמגן אירופה היא מקור לשביעות רצון ולתועלת של כל המעורבים בדבר.
[1] להסבר על אופן הפעולה של “חץ 3” ראה https://www.youtube.com/watch?v=pCWMp3vCwZI
[2] לתיאור מפורט יותר של תולדות “חץ 3” ראה רובין, ע. ממלחמת הכוכבים עד כיפת ברזל, המאבק על ההגנה האקטיבית בישראל, הוצאת אפי מלצר בע”מ 2019, עמ’ 173–175.
[3] לתיאור מפורט יותר של הוויכוח הפנימי בגרמניה, ראה
Bluth, C., “SDI: The Challenge for West Germany”, International Affairs, 62(2), 247–264, April 1, 1986
[4] אלמס, ד.ש. 14 מיליארד שקל מהגרמנים: מאחורי הקלעים של עסקת הענק למכירת חץ 3 גלובס 24.6.2023
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001456065
[5] זו הסיבה שמונעת מארה”ב להעביר את סוללות “כיפת ברזל” שברשותה לאוקראינה. ראה
Magid, J., “Senators say Israel blocking transfer of US-owned Iron Dome batteries to Ukraine”, The Times of Israel, June 27, 2023
[6] Williams, D. and Shalal, A. “Exclusive: Israel’s David’s Sling Will Not Win Polish Missile Tender – Official,” Reuters, May 15, 2014
https://www.reuters.com/article/us-arms-israel-usa-poland-idUKBREA4E00V20140515
[7] Military Expenditures (% of GDP) – Germany, The World Bank Data
https://data.worldbank.org/indicator/MS.MIL.XPND.GD.ZS?locations=DE
[8] Reuters, “Germany to end Patriot Air Defense Systems Deployment in Poland, Slovakia This
Year”, April 23, 2023
[9] Kirshbaum, E., “Broken Fighter Jets, Grounded Helicopters and Idled Tanks: Germany Military Are Ailing”, Los Angeles Times, May 18 2018
https://www.latimes.com/world/europe/la-fg-germany-ailing-military-20180516-story.html
[10] Ignatius, D., “Putin Warned the West 15 Years Ago. Now In Ukraine, He’s Poised To Wage War”, Washington Post, February 20, 2022
https://www.washingtonpost.com/opinions/2022/02/20/putin-ukraine-nato-2007-munich-conference
[11] Policy Statement by Olaf Scholz, chancellor of the Federal Republic of Germany and member of the German Bundestag, February 27, 2022 in Berlin, German Government Website
[12] Assaf, U., “Germany to Buy Arrow 3 Missile Defense System – Report”, Globes, September 12, 2022
[13] Uni, A. “US Reportedly Approves German Procurement of Arrow 3”, Globes, March 8, 2023
https://en.globes.co.il/en/article-us-reportedly-approves-german-procurement-of-arrow-3-1001440642
[14] לניתוח מפורט יותר של השיקולים שעמדו בבסיס היוזמה הגרמנית ראה:
Wachs, L., “Russian Missiles And The Sky Shield Initiative”, SWP comment No. 45, August 2023
https://www.swp-berlin.org/publications/products/comments/2023C45_european_sky_shield_initiative.pdf
[15] Foulkes, I., “Neutral Swiss and Austria Join Europe’s Sky Shield Defense”, BBC News July 2, 2023
https://www.bbc.com/news/world-europe-66130857
[16] Gotkowska, J. and Maslanka, L., “France Against Germany’s European Sky Shield Initiative”, Center for Eastern Studies, June 22, 2023
[17] בתוכנית “האתר השלישי” של בוש הוצבו בו מיירטי הענק של מערכת ה-NMD כפי שנפרסו באלסקה ובקליפורניה. תוכנית ה-PAA של אובמה הציבה במקומם את מערכת ה-AEGIS ליירוט טילים בליסטיים של חיל הים של ארה”ב עם ביצועים צנועים בהרבה. מערכות ההגנה של הצי האמריקאי נבנות משולבות במבנה ובמערכת של הספינות שנושאות אותם, על כן קבעה התוכנית ייצור של אותם מקטעי ספינות שמכילות את המערכת (מכ”מ, זבילי יירוט ומערכת בקרה ושליטה) ופריסתם על הקרקע. מערכת זו בתצורה הקרקעית נקראת בשם AEGIS ASHOR, והיא מופעלת על ידי אנשי חיל הים האמריקאי גם כאשר היא מוצבת על קרקע יבשה.
[18] לתיאור מפורט יותר של מהלכי ארה”ב לבניית מטריית הגנה מפני טילים על אירופה ראה:
Rubin, U., The Missile Defense Program: Tensions Between the US and Russia, Israel Institute for Security Studies (INSS) memorandum no 107 March 2011
https://www.inss.org.il/publication/missile-defense-program-tension-united-states-russia
[19] Do Not Give Up Aegis Ashore in Poland, MDAA website February 18, 2022
https://missiledefenseadvocacy.org/alert/do-not-give-away-aegis-ashore-poland
[20] תיאור אופן הפעולה זה של הקינז’אל מתבסס על תיאורו כפי שניתן על ידי פוטין כאשר הוא הוצג לראשונה. לאחרונה מתגבשת דעה במערב כי ביצועיו של הטיל הזה נחותים בהרבה ממה שתואר בזמנו, וכי מסלולו לא יוצא מהאטמוספרה. באם הדבר נכון, ניתן ליירט אותו עם על ידי “פטריוט” כפי שהאוקראינים הוכיחו לאחרונה.
[21] ראה הערת שוליים 14.
[22] במהלך המלחמה הקרה פרסו הסובייטים כנגד אירופה טילים בליסטיים גרעיניים בעלי טווח של 4,000 ק”מ מסוג SS20. לאחר חתימת הסכם ההתפרקות מכוחות גרעיניים לטווח ביניים (Intermediate Nuclear Forces, INF) בשנת 1988 נשלחו כל הטילים שטווחיהם בין 500 ל-5,000 ק”מ לגריטה. רוסיה מפתחת כיום (אם כי בקצב איטי לפי שעה) טיל הקרוי RS 26 Rubezh שטווחו המוצהר הוא מעל 5,000 ק”מ. במערב מעריכים שהרוסים קבעו את הטווח של ה”רובז’ ” לקצת מעל 5,000 ק”מ כדי שלא ייחשב כהפרה של אמנת ה-INF, אך יעדו האמיתי של הטיל הגרעיני הזה הוא לחדש את האיום על אירופה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Xinhua
- בניית אתרים